בחנות הזו יש מין קסם.
היא חנות קטנה וצרה, דשא סינטטי פרוס על כל הרצפה
הקירות צבועים בירוק בהיר
ובכל סנטימטר בה יש פרחים
כל מי שנכנס לחנות שבוי בקסם שלה
מקרינה הרגשה של רוגע. ומקום שטוב להיות בו.
אנשים מדברים שם על הכל,
על כל מה שהם אוגרים ועמוק בבטן.
זו החנות של אמא שלי.
מה אפשר לעזור לך שאלתי אותה
היא בחנה את הזרים המונחים באגרטלים שברצפה
"אני רוצה זר לבת שלי, יש לה יום הולדת היום"
המון מזל טוב, אלו הזרים המוכנים.
ואם את רוצה ניתן להכין במקום
זר לא גדול בבקשה, בערך ב40 שקלים וכמה בלוני הליום שיהיה יפה
רגע, כמה עולה כל בלון?
ארבעה שקלים
בסדר.... גם ארבעה בלונים.
אמא החלה לשזור ואני ניפחתי את הבלונים,
"בת כמה הבת שלך?"
15 אבל מתנהגת כמו בת שלושים
היא מוציאה ממני את נשמתי
"זה גיל כזה.. מתבגרים מחפשים כיוון והולכים לאיבוד בדרך"
קשה לי איתה,
תכננתי לעשות לה מסיבה לקנות עוגה ובלונים יום כיף בשבילי ובשבילה
היא ביקשה כסף לקנות לעצמה מתנה
קנתה שעון יקר, בושם ומותגים.
הייתה כל היום בחוץ ומבקשת כסף בערב לצאת עם חברים למסעדה
כבר לא נשאר לי
רציתי לקנות לה עוגה שנהנה ממנה
ומצאתי את עצמי מנקה עוד בית בשביל להביא לה כסף למסעדה.
והיא עוד בדיכאון שכמעט שללתי את יציאה שלה
שהיום הולדת לא מספיק מהנה.
לפחות שיהיה לי עם מה להיכנס הביתה ולהביא לה פרחים
זה יעשה לה טוב..
לרגע היא שתקה
אני מצטערת שזה יצא ככה, הייתי חייבת להוציא את זה, וזה יצא פה.
"זה בסדר, זה מעולה שאת מוציאה את זה לבחוץ..
אני חושבת שהיא צריכה גבולות
בלתי אפשרי לתת לה כל מה שהיא רוצה
היא לא תעריך כלום לעולם"
אני עובדת בשבילה שלא יהיה לה חסר,
קשה לי לראות אותה ככה
קשה לי לגדל אותה שהיא דורשת כלכך הרבה ולא נותנת מעצמה.
מיד הבנתי את ההרגשה שלה
את הכאב שבכל מילה שהיא הוציאה מהפה
האכזבה מהילדה ..
תהיתי איך היא לא מצליחה לראות את הכאב שבאמא שלה
לראות כמה היא מאוכזבת
ולשמוע שהילדה לא מתחשבת..
וכלל לא ריחמתי עליה, להפך. הערצתי אותה
היא ממשיכה לגדל את הילדה שלה ולהעניק לה את מה שהיא צריכה
גם אם זה מה שהיא לא צריכה ומותרות של מעבר
וכמו הפוסט הקודם
די. אנחנו חייבים גבולות
או לפחות רובנו ...
.yehav
החנות של אמא.
;){kind=link}