קצת נעלמתי,
אם הרגשתם בכך.
הייתי בגדנ"ע (הכנה לצבא)
קרעו לי את התחת.
אם יהיה לי חשק לספר איך היה,
אספר.
אבל לא על זה רציתי לדבר ..
הוא רק עמד שם בפינה ושר
עוד לפני שהבחנתי בו
קולו קרא לי להתקרב
לרצות לשמוע עוד
לבדוק מהיכן הוא מגיע
התחלתי ללכת,
בעקבות הקול
הוא רק עמד שם בפינה ושר
עינייו היו עצומות
מסביבו המון אנשים
הם מעיפים מבט
בעודם הולכים
חלקם אפילו לא מתייחסים
תהיתי לשניה
האם הם לא שומעים?
שיגרת היום
היא הופכת אותם לחירשים.
״יש מליוני כאלה״ אני שומעת בחור שעובר לידי.
עיקמתי פרצוף.
הסתכלתי עליו בעודו ממשיך לשיר
וחיוך נמרח על שפתיו
בחנתי כל קמט בפרצופו
הכיפה הסרוגה שעל ראשו
הרמקול הקטן שעובר דרך לחיו
עיניו הסגורות והמקל שביד
הוא לא היה נראה כמו אחד ממיליוני האנשים
שקצת קשה להם ומזה מתפרנסים.
המשכתי לעמוד מולו דקות אחדות
נדהמתי, והמשכתי לעמוד
היה נדמה שעברו עוד מספר דקות
הנחתי מטבע בקופסא שהייתה מונחת ברצפה
הוא חייך אלי בעיניים עצומות
והחל להודות לי.
המשכתי ללכת בהרגשה של כאב
יש מיליוני כאלה.
רק שאף אחד לא שם לב.
.yehav
;){kind=link}