עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
ארכיון דצמבר 2013
ציפייה
04/12/2013 12:42
yehav
לשום דבר אין סוף וככל שעובר הזמן אנחנו רוצים עוד, יותר ויותר דברים. עם הזמן הציפייה לדבר גדלה. במידה ועד כה לא השגנו מה שרצינו- אנחנו לא מוותרים. אנחנו עוד נשיג. במידה והשגנו את הדבר שלו כלכך ציפינו אנחנו עוברים לדבר גדול יותר, חשוב יותר, משמעותי יותר, מציאותי יותר הציפייה  המשך...
3 תגובות
הבחור מסין II
05/12/2013 18:15
yehav
סין, שנינו יושבים על אותה הכורסא בלובי השעה כבר מאוחרת כולם הלכו לישון צריך להתעורר מוקדם לעוד יום מעייף מחר. מידי פעם אבא יוצא ללובי הוא די דואג. בכל זאת, הילדה הקטנה שלו.. אני מתחמקת מכל מה שתכננת לאותו הלילה התחבקנו פעמיים, רצית יותר אני מסרבת. אתה עקשן, אני כמו  המשך...
10 תגובות
סבא
09/12/2013 17:12
yehav
סבא, קצת קשה לי להסביר במילים אילו היית נותן לי דף ועיפרון כבר מזמן היית מבין אך אני רוצה לנסות גם דרכים אחרות כאלה שגם אתה תצליח להבין אנחנו מתראים פעם בשבוע נכנסים בדלת הבית 4 נכדים, זה נשמע ממש מעט אך מלווה בהמון שמחת חיים. אתה אוהב שכולנו באים.  המשך...
18 תגובות
משהו מוזר קורה כאן
16/12/2013 17:44
yehav
טוב, נתחיל בזה שאין מה להילחץ. אני לא חותכת לא מתוך כאב, עצב, כעס או כל דבר אחר אני גם לא רואה את עצמי אי פעם עושה את זה. זה קורה כשאני חוזרת מבית הספר אחרי יום מעייף כשאני צופה בטלוויזיה משחקת במחשב או סתם קוראת ספר על המיטה בכיף.  המשך...
6 תגובות
שעת הדממה
29/12/2013 14:14
yehav
נכנסת הביתה זורקת את התיק בכניסה לחדר מוציאה אוזניה אחת ומקשיבה לשקט ״מישהו בבית?״ אף אחד לא עונה אני אוהבת את הדממה הזו זה אומר שהבית ריק הכלבה עוד קופצת עלי היא זוכה לליטוף קצר מידי היום אני מחייכת אליה חצי חיוך בעודי מחזירה את האוזניה ונזרקת אל המיטה מתהפכת  המשך...
1 תגובות
אודות

הגעתי לכאן במקרה,
נשארתי מתוך רצון.
השקט הנפשי-
עולם הציורים שלי
עיפרון דף ומעט דמיון

כל השאר יבוא מעצמו..
חברים
ג'ולDaniel .hopelessWithout a FaceTigerLilyyahav
Roy bאלונהsmooth criminalmy nicknameLonely guy
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
זיכרון שלי-
אדם אחד אמר לי פעם-
" הקהל שלך צריך להבין מה קורה בציורים שלך. "
מבלי להסס עניתי-
" אני לא מציירת בשביל קהל. "
אמיר דדון & יובל דיין

" מצייר, מתהפנט לא מזיז את הראש מהדף
לא מכחול הוא צריך קצת יותר
מדובר מקווים של חייו .
תוך שניות הוא בונה עולמות
מתרגם לצבעים קצת חכמה .
מסביב שואלים בשביל מה לחכות
יש בים אוניות "
רץ אל האור
עוד אחד הפך פיקח
אז הוא מעדיף לשתוק,
בין כל הפקחים האלו
כל כך בא לי כבר לצעוק.
לא בחרתי לבוא לעולם,
•  לא בחרתי בשמי הפרטי,
•  חופשי חופשי אבל בנפשי..